ההבדלים בין שחייה בבריכה לשחייה במים פתוחים ותפקידו של המאמן

כאשר מדברים על שחייה במים פתוחים הכוונה היא לשחייה המתקיימת באגמים, נהרות, מפרצים וים. קיים שוני מהותי בין השחייה במים פתוחים לשחייה בבריכה וגם בתפקידו של המאמן בכל אחת מצורות השחייה הללו:

  1. המרחק – בשחייה בבריכה המשחים הפופולריים (בתחרות) הם ל-100 ול-200 מטר והמשחה למרחק המקסימלי הוא ל-1500 מטר. בהתאם לכך נבנית תכנית האימון. בשחייה במים פתוחים לעומת זאת המרחק נע בדרך כלל החל מ1 ק"מ ועד 10 ק"מ. ישנם גם שחיינים מיומנים השוחים מעל 10 ק"מ.
  2. טכניקת השחיה צריכה להיות מותאמת לשחיה ממושכת ורציפה (שעה ומעלה) ולשחיה בקבוצה.
  3. תנאי חום וקור קיצוניים – בניגוד לבריכה שם הטמפרטורה קבועה ונוחה בים טמפרטורת המים והחוץ משתנה כל הזמן ומשפיעה רבות על השחיה. בחורף בים ניתן לשחות עם חליפה המשפיעה על הציפה של השחיין ומכאן גם על מהירות השחיה.
  4. ניווט – בניגוד לבריכה בה שוחים במסלול מוגדר ותוואי הקרקע מסומן, השחייה בים הפתוח מחייבת התמצאות במרחב ויכולת ניווט בין נקודות (מצופים/נקודות ציון) כולל שליטה בטכניקה של שחיה עם הרמת ראש לצורך הניווט.
  5. התמודדות עם תנאים פיזיים – גלים, זרמים, רוחות, בעלי חיים (מדוזות), עומק, עכירות, מרחק מהחוף (אין קיר לנוח עליו)
  6. מליחות – חלק מהשחייה מתקיימת בים, המליחות משפיעה על הציפה ונדרשת הסתגלות למגע המלח על הגוף לאורך זמן.
  7. מגע פיזי – בשחייה במים פתוחים המגע הפיזי בין השחיינים הוא רב. השחיינים שוחים בדבוקות צפופות ונדרשת יכולת לשחות בקבוצה.
  8. תנאים משתנים – בניגוד לבריכה, שם התנאים שווים ויציבים, התנאים בשחייה במים פתוחים משתנים כמעט מרגע לרגע. מספיק שעוצמת הרוח עלתה במעט וכבר תנאי הים משתנים, מה שמחייב את השחיין והמאמן להתאים את תוכנית האימון לתנאי הים ולהיות ערוך לשנותה תוך כדי האימון עצמו.
  9. בטיחות – השחיה במים פתוחים מתקיימת כמה מאות מטר מקו החוף,השחיינים חשופים לכלי שיט, גולשים, סאפיסטים ועליהם לדעת כיצד לנהוג בבטחה כדי לא להיפגע. בנוסף עליהם להיות ערוכים למצב בו שחיין לא מרגיש טוב ויש להגיש לו עזרה בלב ים.

מכל האמור לעיל ניתן להבין שגם שיטות האימון בים שונות באופן ניכר מהאימון בבריכה:

  • ראשית המאמן נמצא במים עם השחיינים, לרוב שוחה עימם, ניתן לקיים אימון כאשר המאמן על סאפ לצד שחיינו. מכאן ניתן להבין שעל המאמן להיות בכושר פיזי ויכולות שחיה מותאמות.
  • על המאמן לדעת לנהל את האימון כך שבכל רגע נתון הוא רואה את כל שחייני הקבוצה,ויכול לנהל את כלל שחייני הקבוצה.
  • עליו לדעת לאתגר בו זמנית שחיינים השוחים בקצבי שחיה שונים עם רמת מיומנות שונה.
  • המאמן חייב להיות מתורגל וערוך ל"מקרים ותגובות" למשל מה קורה אם שחיין נצרב ממדוזה, מה קורה אם שחיין נעלם לקבוצה, מה עושים אם שחיין מרגיש לא טוב בלב ים וכו'.
  • תכנית האימון חייבת להיות מותאמת לתנאי הים (גלים, רוחות, זרמים, טמפרטורה וכו') ולעיתים נדרש לשנות את התכנית תוך כדי האימון ולהתאימה לתנאי הים המשתנים.
  • נדרשת הבנה וניתוח תחזית הים. ניתן להיעזר באפליקציות ספציפיות לצורך כך.

לסיכום, ניתן להבין כי אימון בים אינו דומה בשום צורה לאימון בבריכה ,מחייב הכשרה מתאימה וצבירת ניסיון. האחריות המוטלת על כתפי המאמן בעת אימון בים אדירה ורבת משמעות.

השחיה במרחב הפתוח משלבת חופש, זרימה לצד התמודדות עם אתגרים מגוונים. המפתח להצלחה היא תשוקה ואהבה לאנשים ולים.

 

הכותבת: שלומית דקל ברק- מאמנת שחייה במים פתוחים.