במשך שנים רבות הגישה המקובלת בלימוד שחיית חזה היתה להתחיל דווקא מתנועת הרגליים. ילדים היו יושבים על שפת הבריכה, מתרגלים “צפרדע”, מנסים לפתוח, לסגור וליישר את הרגליים – ורק לאחר מכן עוברים לידיים.

אבל עם השנים ראינו שיש כאן בעיה משמעותית. עבור לא מעט ילדים, ובעיקר ילדים עם קושי קואורדינטיבי, תנועת הרגליים בחזה היא אחת התנועות המורכבות ביותר ללמידה בשלבים הראשונים. במקום ליצור הצלחה וביטחון, היא יוצרת אצלם לחץ, סטרס ותחושת כישלון.

“אבא, אני לא רוצה לשחות”

אני זוכר שהבת שלי חזרה יום אחד הביתה ואמרה לי:

“אבא, אני לא רוצה לשחות”.

בפועל, מה שהיא ניסתה להגיד היה הרבה יותר עמוק. היא לא באמת לא רצתה לשחות – היא פשוט הרגישה שהתנועה הזאת קשה לה מאוד. תנועת הצפרדע דרשה ממנה קואורדינציה מורכבת שהיא עדיין לא הייתה מוכנה אליה.

היא ניסתה שוב ושוב לבצע את התנועה, לא הצליחה, וחוותה עוד כישלון ועוד כישלון. במקום ליהנות מהמים, היא התחילה לקשר את השחייה עם תסכול.

באותו רגע פניתי למדריכה ואמרתי לה: "לא מעניין אותי כרגע שהיא תדע לעשות רגליים חזה. הדבר החשוב ביותר הוא שהיא תשחה, תהנה ותחווה הצלחה."

למה אנחנו מתחילים דווקא מהידיים?

בעולם המים שינינו את סדר הלימוד: במקום להתחיל מהרגליים, אנחנו מתחילים קודם כל מחץ נכון ויציב, ורק לאחר מכן עוברים לתנועת הידיים.

הסיבה לכך פשוטה מאוד, תנועת הידיים בחזה קלה משמעותית מבחינה קואורדינטיבית. הילד מצליח להבין אותה מהר יותר, לבצע אותה בצורה טבעית יותר, ובעיקר לחוות הצלחה כבר בשלבים הראשונים.

כאשר הילד מצליח לבצע תנועת ידיים טובה, הוא מרגיש שהוא באמת “שוחה”. הוא מתקדם במים, מצליח להרים את הראש, נושם בצורה רגועה יותר ומתחיל לפתח ביטחון אמיתי במים.

היתרון הגדול של עבודה עם סנפירים

אחד הדברים שעוזרים בצורה משמעותית בתהליך הזה הוא עבודה עם סנפירים. במקום להעמיס על הילד גם רגליים חזה וגם נשימה וגם תנועת ידיים בו זמנית, אנחנו מאפשרים לו תמיכה.

הסנפירים עוזרים להחזיק את הגוף גבוה יותר במים, מאפשרים לילד להרים את הראש בלי להיכנס להישרדות, ומורידים ממנו המון לחץ.

במצב כזה הילד יכול להתרכז בעיקר בתנועת הידיים ובתחושת ההצלחה. הוא לא נאבק כדי לא לשקוע, אלא באמת לומד לשחות.

למה רגליים חזה הופכות פתאום לפשוטות יותר?

הדבר המעניין הוא שדווקא כששמים את רגלי החזה “בצד” לתקופה מסוימת, הלמידה שלהן בהמשך הופכת למהירה הרבה יותר.

כאשר הילד כבר בטוח במים, מצליח לנשום, מתקדם לבד ומרגיש הצלחה – מערכת הלחץ שלו יורדת. ואז, כשהוא מגיע ללמוד את תנועת הרגליים, הוא קולט אותה בקצב הרבה יותר מהיר.

במקום להתמודד עם פחד, הישרדות וחוסר ביטחון, הוא פנוי באמת ללמוד.

ללמוד מהקל אל הכבד

אחד העקרונות החשובים ביותר בלימוד שחייה הוא לבנות הצלחות קטנות בדרך. ילד שחווה הצלחה מרגיש ביטחון. ילד שמרגיש ביטחון מוכן לנסות שוב. וכשהוא מוכן לנסות שוב – קצב הלמידה שלו מזנק.

לכן אנחנו מאמינים שצריך ללמד מהקל אל הכבד. קודם ליצור חוויית הצלחה, אחר כך להוסיף מורכבות.

כאשר הילד כבר מצליח לשחות 25 מטרים לבד, מרגיש בטוח במים ונהנה מהתהליך, גם האלמנטים המורכבים יותר של שחיית החזה הופכים פשוטים הרבה יותר.

לסיכום

המעבר מלימוד רגליים חזה בתחילת הדרך ללימוד ידיים חזה קודם, נובע מהבנה עמוקה של תהליך הלמידה של ילדים.

כאשר הילדים חווים הצלחה, ביטחון והנאה כבר מהשלבים הראשונים, הם מתקדמים מהר יותר, מפחדים פחות ומפתחים קשר חיובי למים ולשחייה.

ורק אחרי שהבסיס הזה נבנה – הרבה יותר קל ללמד גם את תנועת הרגליים המורכבת של שחיית החזה.

הכותב: אורי סלע – מנהל מקצועי ומכל עולם המים