איך מתמודדים עם ילד ששוקע במים בזמן השחייה?
אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב הורים ומדריכי שחייה היא: "למה הילד שלי שוקע במים בזמן השחייה?"
לעיתים מדובר בילד שמרגיש כבד במים, מתקשה להרים את הראש לנשימה, אינו מצליח לשמור על הגוף קרוב לפני המים או פשוט שוקע לכיוון הקרקעית בזמן התנועה. התגובה הראשונה היא בדרך כלל לנסות לתקן את סגנון השחייה, אך במקרים רבים מקור הקושי נמצא במקום אחר לחלוטין.
לפני שמתקנים את השחייה – חשוב להבין את הגוף
שקיעה במים אינה תמיד תוצאה של טכניקה לקויה. פעמים רבות היא קשורה למבנה הגוף, למתח שרירי גבוה או לאופן שבו הילד מחזיק את גופו בתוך המים.
לפני שעובדים על תנועות ידיים, נשימה או תיאום מורכב, חשוב לעזור לילד: לפתוח את חגורת הכתפיים, להאריך את הידיים והגוף לשחרר את השרירים הבין-צלעיים וליצור תחושת התארכות ורוגע במים
כאשר הגוף מכווץ, הכתפיים סגורות ובית החזה "נסגר", הריאות אינן מתמלאות בצורה מיטבית. למעשה, הילד מצמצם את אחד ממוקדי הציפה החשובים ביותר בגוף – נפח האוויר בריאות.
התרגיל שמסייע ליצור ציפה טובה יותר
אחד התרגילים היעילים ביותר לעבודה על ציפה והארכת הגוף הוא תרגיל "חץ לימוד":
- ידיים בחץ, כף יד אל כף יד
- שימוש בסנפירים ובננה (נודל)
- ראש מחוץ למים
- ידיים מתוחות לאורך מלא
- גוף ארוך ומשוחרר
מטרת התרגיל היא לאפשר לילד להרגיש כיצד הארכת הגוף משפיעה על היכולת לצוף ולהתקדם במים.
למה כדאי להשתמש בסנפירים?
סנפירים יכולים להיות כלי מצוין עבור ילדים שמתקשים לשמור על ציפה, משום שהם:
- מאריכים את כף הרגל
- משפרים את יעילות עבודת הרגליים
- מעניקים תמיכה טובה יותר במים
- מסייעים ביצירת תנועה קדימה
- מאפשרים לילד לחוות הצלחה וביטחון כבר בשלבים הראשונים
כאשר הילד מצליח להתקדם בקלות רבה יותר, הוא משחרר מתח ומפתח תחושת מסוגלות חשובה להמשך הלמידה.
עדיין שוקע? ארבע נקודות שכדאי לבדוק
1. הכתפיים חוזרות אל האוזניים לאחר הנשימה
לאחר הרמת הראש לנשימה, חשוב לוודא שהילד חוזר למנח ארוך:
- הכתפיים קרובות לאוזניים
- הידיים מתוחות קדימה
- המבט חוזר כלפי מטה
כאשר הראש נשאר גבוה מדי או שהידיים מתקצרות, מרכז הכובד משתנה והגוף מתחיל לשקוע.
2. פתיחת הידיים צריכה להיות איטית ומבוקרת
בעת ביצוע תנועות ידיים או בזמן נשימה, פתיחת הידיים חייבת להיות הדרגתית ומדויקת. תנועה חדה ומהירה מדי גורמת לאובדן התמיכה שהמים מספקים לגוף, וכתוצאה מכך הילד מאבד יציבות ושוקע.
3. לא חייבים להוציא הרבה בועות כל הזמן
אחת הטעויות הנפוצות בהוראת שחייה היא הדגש על הוצאת בועות באופן רציף וחזק. כאשר ילד מוציא את כל האוויר מהר מדי:
- נפח הריאות קטן במהירות
- הציפה נפגעת
- תחושת הכובד במים גדלה
לכן' חשוב ללמד שליטה בנשיפה וויסות האוויר, ולא רק "להוציא בועות".
4. לא למהר להוריד אביזרי תמיכה
לעיתים הרצון לקדם את הילד גורם להסרת אביזרי העזר מוקדם מדי. לפני שמוותרים על בננה, נודל או מצוף, כדאי לוודא שהתנועה:רגועה, יציבה, מדוייקת והשילד שולט בתנועות.
מעבר מוקדם מדי לעבודה ללא תמיכה עלול ליצור תסכול ולפגוע בביטחון העצמי של הילד.
ציפה היא הרבה יותר מיכולת לצוף
ציפה איכותית אינה תוצאה של פעולה אחת, אלא של שילוב בין מספר מרכיבים:ארכת הגוף, פתיחת בית חזה
נשימה נכונה תנועה רגועה ומבוקרת והכי חשוב תהליך למידה הדרגתי
כאשר עובדים על כל המרכיבים הללו בצורה נכונה, ילדים רבים שנראו כ"שוקעים" מגלים לפתע שהם מסוגלים לנוע במים בביטחון, בנוחות ובהנאה.
בסופו של דבר, פעמים רבות הילד לא באמת שוקע בגלל בעיית שחייה. הוא פשוט עדיין לא למד כיצד להאריך את הגוף, לשחרר מתח ולהרגיש בנוח בתוך המים. ברגע שהתהליך הזה מתרחש – גם הציפה וגם הביטחון במים משתפרים באופן משמעותי.
